מהו בית בשבילי

בית בשבילי מתחיל כבר לפני. בדרך.
התחושה הזו של צרור המפתחות ביד האצבעות
עוטפות את המפתח בצורה המדויקת,
רק להשחיל לחריץ ולסובב.
נביחה, צעד, זהו, הגעתי.
אני בבית הריח המוכר,
קצת מהחביתה של הבוקר, קצת מרכך הכביסה וקצת מכל ילד.

יד מושטת לשידת המפתחות, התיק למקום שלו, מתיישבת, חולצת  נעליים.
ככה בדיוק אני אוהבת אותו- הבית שלי.

הרגלים של שנים,
הידיעה בדיוק איפה מונח כל דבר.

זה נותן לי את השקט, הביטחון.

ככה זה עובד לי הכי טוב,
ככה אני רגועה,

ככה אני בשליטה,

ככה אני לא דואגת לחפש.

ככה אני יודעת שאמצא.

גם אחרי נסיעה וחופשה הכי מהנים שיש.
אין כמו בבית,
איפה שמקבלים אותי בדיוק כמו שאני!
שמחה, עייפה, כועסת, אוהבת.
בית

איפה שהבוקר מתחיל והיכן שהיום נגמר.
וכל מה שקורה בין לבין- החיים עצמם.
גידול הילדים, גילוי העצמי.
הארוחות, היצירות, הכדורים שנבעטים למנורה שמתנדנדת.
הגואש, הזחילה, המקום להטעין את האייפד,
המלמולים וה"בה בה בה" של התינוק.
הזווית של הרגליים בזמן הארוחה, הנוחות הזו של מושב הספה.

האורחים, הבישולים, המוזיקה, הריקודים, הכביסות, או… הכביסות…
סדרת המקלחות בערב, השלווה שאחרי והריח של כל הטוב הזה!

כל אלו הם הבית שלי!

בית הוא היכן שהלב שלנו, היכן שהמשפחה שלנו.
היכן שאוהבים ודואגים לנו.
בית הוא הבסיס. העוגן. הביטחון שלנו בעולם הזה.
המקום אליו נכמה תמיד להגיע ובו להישאר.
המקום שעוטף אותנו, מחבק, מקבל, דואג, אוהב.

בבית אמיתי לא משנה מספר הקירות ולא משנה מספר החדרים.

מה שמשנה הוא מה שמרגישים, עם מי חולקים בו את החיים.
החוויות הזיכרונות הסודות הנשימות.

היכן שנרגיש ככה נדע- שהגענו הביתה